ריקודי בטן: כיצד הם הפכו מאמנות רחוב לספורט תחרותי.

תכירו את אלה קושניר, הנה היא כאן בסרטון ששבר את היוטיוב:

מי את אלה קושניר?

בת 32, נולדה באוקראינה, רקדנית בטן.

אלה השתתפה ב "Ukraine GOT Talent" לפני בערך 8 שנים , עלתה לגמר ולא זכתה, אבל בעקבות ההשתתפות בתכנית הגיעה לתכנית הריאליטי Hezzi Ya Nawaim -תכנית ריאליטי של רקדניות בטן (כן), זכתה בתחרות והפכה להיות מגה מפורסמת בעולם הערבי ובעולם ריקודי הבטן.

אלה מלמדת ומופיעה בכל העולם, אלינו היא מגיעה פעם בשנה לפסטיבל ריקודי בטן של אילת (משם נלקח הסרטון הראשון)

כיום היא גרה באבו-דאבי ומופיעה בחתונות ואירועים של כל מיני שייחים עם מלאן נפט

תכלס, יש מצב שהיא הרקדנית בטן הכי מפורסמת בעולם כרגע (אם מישהי רוצה לחלוק על הטענה הזאת אני אשמח לשמוע) , מה שבטוח זה שהיא הנציגה בכי בולטת של המהפיכה שעברה על כל התחום של ריקודי הבטן בשנים האחרונות.

מי שקורא כאן ולא יודע יותר מדי על ריקודי בטן בטח חושב לעצמו- איזה קטע, רקדנית בטן רוסיה…? איך זה עובד בדיוק?

ערוץ 2 אפילו החליט שזאת תופעה מספיק מעניינת בשביל להקדיש לעניין כתבה:

מי שכן בקיאה בתחום או רוקדת ריקודי בטן בעצמה לא צריכה להמשיך לקרוא כי היא כבר יודעת: בעשור האחרון ריקודי הבטן עברו מהפך רציני, וזאת בעיקר בעקבות הכניסה לשוק של שחקניות חדשות: רקדניות הבטן האוקראיניות.

בשביל ליישר קו אני אתן רקע ממש קצר על ההיסטוריה של ריקודי בטן:

בגדול, לא יודעים בוודאות מה המקור של ריקודי הבטן, אבל נהוג לייחס את מקורות הריקוד למזרח התיכון כשעם השנים הריקוד השתנה בעקבות חשיפה לעולם המערבי. במקור הריקוד היה נרקד על ידי נשים למען נשים, כחלק מריקודים שנחשבו כמגבירי פוריות או כאלה שמסייעים לתהליך הלידה.

במצרים העתיקה היו שני סוגים של רקדניות, הסוג הראשון היו הגאווי'ז (Ghawazi) : רקדניות שהשתייכו לשבט ממוצא צועני, הן רקדו עד שהתחתנו וכך חסכו את הנדוניה של עצמן, הן נהגו לרקוד ברחובות ובשווקים והריקוד שלהן היה יחסית פשוט: שימי (רטט) של האגן ושל החזה. כאשר הן היו מסיימות את הריקוד היו זורקים להן מטבעות שאותם הן היו תופרות לבגדים כדי שלא יאבדו- זה המקור של צעיפי האגן שבהם משתמשים עד היום!

שתי רקדניות גאווזיו'ת.

 

הסוג השני של הרקדניות נקראו רקדניות עלמה (Almeh) הן היו נשים מלומדות שלא השתייכו לשום שבט, הן למדו את כל תחומי האמנות וביניהן גם ריקוד ואפילו הופיעו בחתונות ושמחות שונות.

רקדנית עלמה.

שני הסוגים של הרקדניות נחשבו לא מהוגנים.

אחרי המהפיכה התעשייתית (קפצנו  קדימה) העולם התחיל "להתקרב" ונוסעים מהמערב התחילו להגיע לאיזור מצרים וכך גילה המערב את ריקודי הבטן, מה שגרם לריקוד להפוך מאמנות עממית לאמצעי בידור ולקראת סוף המאה ה19 נשים מערביות כבר התחילו לרקוד ולהופיע בעצמן.

למעשה היו אלה החיילים של נפולאון שטבעו את המושג ריקודי בטן אחרי שנחשפו לריקוד המסתורי והחושני שבו הרקדניות חושפות את הבטן ומרעידות אותה.

ועכשיו יש לכם כמה קטעי מידע ממש מעניינים לספר אם אי פעם הנושא יעלה בשיחה.

בכל מקרה כפי שאפשר להבין כמו כל תחום אמנותי תחום ריקודי הבטן לא נמצא בוואקום תרבותי, ויש איזשהו מתח בין הריקוד כפי שהוא היה נרקד במקור לבין איך שהוא נרקד היום בהתאם להשפעות התרבותיות שהריקוד ספג עם השנים.

בשנים האחרונות המתח הזה הגיע לשיא, ועכשיו נחזור לרקדניות האוקראיניות.

בשנת 2001 יצאה לשידור טלנובלה בשם האחד, אני לא ראיתי אותה אבל היא הייתה להיט היסטרי בכל העולם. התעצלתי לבדוק מה הייתההעלילה בויקיפדיה וזה גם לא ממש משנה, הנקודה היא שהדמות הראשית הייתה רקדנית בטן ובעקבות התכנית פתאום ריקודי בטן נהיו ה-דבר, בין היתר גם באוקריאנה.

עכשיו אני הולכת להכניס פה ציטוט של חברה שלי (שהיא רוסיה ורקדנית בטן) ואני הולכת לעשות את זה מאוד בזהירות כדי לא להרגיז אף אחד, הנה:

"יש להן תפיסה אחרת לגמרי של התחום. אצלנו זה יותר הנאה ולנשמה ושם זה למצוינות והישגיות. הן פיתחו אסכולה משלהן שהיא שונה אבל הכי גרוע שהמאסטרים המצריים מתאימים את עצמם אליהן! ועושים סדנאות כוראוגרפיה עם מיליון תנועות בשנייה כמו שהרוסיות אוהבות. הן נהנות מזה בדרך אחרת. נהנות מההישגים,נהנות מלהתאמן שעות על גבי שעות על גבי שעות. נהנות מאין ספור תחרויות וליגות וכנסים. זאת מנטליות אחרת לגמרי."

סוף ציטוט, לא לצאת עליי בבקשה.

בקיצור באיזור זה של העולם יש תפיסה קצת אחרת בכל מה שנוגע לספורט ולריקוד וכו'. המטרה היא פחות הנאה (לא באופן גורף כמובן אבל מניחה שמי שלומדת את זה ברצינות ורוצה להיות מקצועית) ויותר התמקצעות: פיתוח רמה טכנית מאוד (מאוד) גבוהה, הרבה שעות של חזרות ובגדול ראייה של ריקוד כתחום ספורטיבי לכל דבר. בקיצור זה מה שקרה שם לתחום של הריקודי בטן ובמסה מאוד גדולה מה שגרם לשינוי עולמי של התחום.

יש אינספור תחרויות ריקודי בטן בעולם, כשבאוקראינה התנאים לכוריאוגרפיה מאוד מחמירים: יש כל מיני אלמנטים שחייבים להיות בריקוד בשביל שהוא יעמוד בקריטריונים של התחרות והמשתתפות ממש מקבלות ניקוד כמו בכל ענף ספורטיבי.

הנה דוגמה:

ועוד אחת:

ועוד אחת כי ממש ביקשתם

שלושת הסרטונים לקוחים מתחרויות שונות.

חשוב לי לציין שאני לא מתלוננת או מבקרת את השינוי הזה, האם זה מתאים לראייה שלי של הריקוד ולסגנון חיים שלי?  לא. אבל זה לא אומר שזה דבר רע או לא בסדר. זה פשוט תהליך שקרה ואי אפשר להתכחש לו.

ובכל זאת מה הבעיה כאן *בעיניי*?

לטעמי זאת ראייה הזוייה קצת של תחום אמנותי. אני רוקדת ריקודי בטן כמעט עשור וחצי, מבחינתי זה משהו שהוא בדמי. לפעמים אני רואה אנשים שלא פגשתי הרבה זמן והם שואלים אותי אם אני עדייו רוקדת, השאלה הזאת מצחיקה אותי מאוד. אני תמיד רוקדת גם אם כרגע אני לא עושה הרבה מופעים או מלמדת, זה משהו שמלווה את היום יום שלי כי זה מגיע ישירות ממעמקי הנפש שלי.

ומעבר לכך יש אלמנט של ייחודיות שפשוט אבד, כולן רוקדות באותו סגנון עם אותן מניירות, לאותם שירים ואותו סגנון של תלבושת וזה נראה כמו שיכפול.

ולכן זה מוזר לי לראות שלקחו את התחום הזה שבעיניי הוא כל כך קדמוני ופראי ואותנטי ועיקרו אותו ככה שאפשר אשכרה לנקד אותו בתחרות כמו שעושים בריצה או בשחייה אולימפית.

אבל שוב- זאת רק אני והויכוח כאן הוא לא חדש וגם לא ייחודי רק לעולם המחול המזרחי : מה יותר חשוב לרקדנית- טכניקה או נשמה?

מה יותר חשוב- שהתנועות יהיו מלוטשות ומושלמות או שיראו על הרקדנית את החיבור והביטוי האמנותי?

שאלה חשובה שכל אמן/נית צריכים לשאול את עצמם.

ואם נחזור לאלה קושניר רגע  🙂

אני אוהבת אותה מאוד, היא מקצוענית והיא רקדנית מדהימה, והיא גם בן אדם חמוד וחכמה מאוד (עורכת דין בהכשרתה בנוסף לכל)  שזה כבר בכלל מעצבן. אני מאוד אוהבת לראות את מה שהיא עושה ויכולה לראות אותה רוקדת שעות.

ולמה אלה היא הגירל קראש השבועי שלי? כי היא משלבת גם וגם. טכניקה ברמה הכי גבוהה ביקום וגם הרבה רגש והבעה.

לסיום סרטון קצת שונה של אלה קושניר ואירנה פופובה עובדות על סולו תופים, לפני שהיא כבשה את העולם, בלי תלבושות דרמטיות וקהל שמריע. בפשטות, שמזכירה : היא הגיעה למעמד שלה בזכות ולא בחסד.

 

 

מקורות:

http://www.bdancer.com/history/BDhist2b.html

http://belly-dance.org/ghawazee.html

http://www.gildedserpent.com/articles17/sadiraaishaalighawasi.htm

http://ghawazee.com/about/

וגם הרצאתה של יעל גלבוע "רזלה" הנהדרת: בתופים ובמחולות-ההיסטוריה של המחול המזרחי