השפה הסודית של המניפות

מה את יודעת על מניפות יד?

בואו נחזור בזמן לתקופה הויקטוריאנית:תקופה לא ממש מוצלחת להיות בה אשה.

הציפייה מנשים – במיוחד ממעמד גבוה, הייתה להתנהג בצורה מאוד מסויימת שנחשבה הולמת.

בגדול- כמעט כל פעולה חוץ מלמעמוד ולהיראות יפה נחשבה ללא ראוייה.

שיחה פומבית בין גבר לאישה נחשבה לא צנועה והייתה יכולה לגרום לך להפוך למוקצית מבחינה חברתית.

עכשיו, מה אם היית מגיעה לאיזה נשף וראית עלם חמודות שמצא חן בעינייך ורצית לסמן לו שאת מעוניינת?

לגשת לדבר איתו לא הייתה אופציה ולמעשה גם אם הוא היה ניגש אלייך פשוט לעמוד ולדבר לא ממש הייתה אופציה.

כאן נכנסה לתמונה מניפת היד!

איך זה עבד?

באותה תקופה התפתחה שפה שלמה שמורכבת רך ורק על ידי ג'סטות שהתבצעו על ידי מניפה.

בהינף מניפה יכולת להעביר את המסר הרצוי, לדוגמא:

תתקשר אליי, בוא ניפגש בחוץ, אני רווקה וכו'.

גם גברים נשאו איתם מניפה למקרה וירצו להשיב למישהי, אבל לרוב אלו היו רק הנשים שהסתובבו עם המניפות כדי לסמן לבני זוג פוטנציאליים שהן מעוניינות ואז לחכות שהם יעשו את הצעד (משהו מעודד לחשוב עליו פעם הבאה שאת מחכה שמישהו יחזור אלייך בוואטס אפ).

השפה הועברה מאם לבת ונלמדה גם על ידי הגברים- שהיו צריכים לפרש את המסר שהועבר אליהם.

מאחר וכל הג'סטות נראו בסך הכל דומות מאוד אבל לכל אחת מהן הייתה משמעות אחרת שימוש בשפת המניפות הצריך הרבה תירגול.

כאן לדוגמא אפשר לראות איך הטייה קלה של המניפה משנה את המשמעות לגמרי :

בשלב מסויים אפילו החליטו לעשות חיים קצת יותר קלים לכל המעורבים בעניין והודפסו מניפות עם הוראות מקוצרות איך להשתמש בשפה, קצת כמו להכין פתקים כדי לרמות במבחן. הנה דוגמא:

אוקיי אז הכל טוב ויפה עד כאן.

נאמר ואני הדוכסית פלורנס דיקנסון מוולש הולכת לנשף,

אני מבחינה בדוכס החתיך מיורקשיר ורוצה לסמן לו שיבוא לדבר איתי,

אני פשוט מנופפת במניפה שלי והנה הוא מגיע עם משקה והזמנה לטיול באורוות. מה כבר יכול להשתבש?

אז זהו, יש הרבה פאקים בכל העניין הזה של המניפות.

קודם כל- מה אם האדם הלא נכון חושב שאת מסמנת לו ומתקשר אלייך למחרת?

את יודעת איזה פרוצדורה זאת הייתה להתקשר בשנת 1899 לצורך העניין?! מה תגידי, טעות במספר?

גם תמיד הייתה אפשרות שהמסר שלך יובן לא כהלכה, ומה אם סתם היה לך חם בתוך המחוך שלך ורצית להתקרר קצת?

בעיקר בגלל הבעיות האלה יש ויכוח אם שפת המניפות הייתה אמיתית ושימשה אנשים באותה תקופה, יש טענה שכל העניין היה בעצם סוג של סאטירה על שיטת המעמדות שהיו נהוגות ולא שפה אמיתית שהייתה בשימוש.

כך או כך אני מוצאת את הנושא מרתק, וקיבלתי השראה לצלם סרטון בנושא.

בסרטון מככב יובל בן אלי- ליצן ושחקן סופר מוכשר שעשה עבודה מהממת וגם המחיש את התפקיד של המימיקה בכל העניין. צילמתי את הסרטון בכוונה עם שחקן ולא עם שחקנית, כי איזה מזל שאנחנו כבר לא בתקופה הויקטוריאנית נכון?

ורגע לפני שאתם בורחים למזגן- השארתי לסוף את החלק הכי טוב: סרטון יפיפה שמצאתי ביוטיוב שמספר על שפת המניפות, עם המון גלאם כראוי לשנת 1955.

ממליצה לצפות- זה באמת משהו מיוחד!

ריקודי בטן: כיצד הם הפכו מאמנות רחוב לספורט תחרותי.

תכירו את אלה קושניר, הנה היא כאן בסרטון ששבר את היוטיוב:

מי את אלה קושניר?

בת 32, נולדה באוקראינה, רקדנית בטן.

אלה השתתפה ב "Ukraine GOT Talent" לפני בערך 8 שנים , עלתה לגמר ולא זכתה, אבל בעקבות ההשתתפות בתכנית הגיעה לתכנית הריאליטי Hezzi Ya Nawaim -תכנית ריאליטי של רקדניות בטן (כן), זכתה בתחרות והפכה להיות מגה מפורסמת בעולם הערבי ובעולם ריקודי הבטן.

אלה מלמדת ומופיעה בכל העולם, אלינו היא מגיעה פעם בשנה לפסטיבל ריקודי בטן של אילת (משם נלקח הסרטון הראשון)

כיום היא גרה באבו-דאבי ומופיעה בחתונות ואירועים של כל מיני שייחים עם מלאן נפט

תכלס, יש מצב שהיא הרקדנית בטן הכי מפורסמת בעולם כרגע (אם מישהי רוצה לחלוק על הטענה הזאת אני אשמח לשמוע) , מה שבטוח זה שהיא הנציגה בכי בולטת של המהפיכה שעברה על כל התחום של ריקודי הבטן בשנים האחרונות.

מי שקורא כאן ולא יודע יותר מדי על ריקודי בטן בטח חושב לעצמו- איזה קטע, רקדנית בטן רוסיה…? איך זה עובד בדיוק?

ערוץ 2 אפילו החליט שזאת תופעה מספיק מעניינת בשביל להקדיש לעניין כתבה:

מי שכן בקיאה בתחום או רוקדת ריקודי בטן בעצמה לא צריכה להמשיך לקרוא כי היא כבר יודעת: בעשור האחרון ריקודי הבטן עברו מהפך רציני, וזאת בעיקר בעקבות הכניסה לשוק של שחקניות חדשות: רקדניות הבטן האוקראיניות.

בשביל ליישר קו אני אתן רקע ממש קצר על ההיסטוריה של ריקודי בטן:

בגדול, לא יודעים בוודאות מה המקור של ריקודי הבטן, אבל נהוג לייחס את מקורות הריקוד למזרח התיכון כשעם השנים הריקוד השתנה בעקבות חשיפה לעולם המערבי. במקור הריקוד היה נרקד על ידי נשים למען נשים, כחלק מריקודים שנחשבו כמגבירי פוריות או כאלה שמסייעים לתהליך הלידה.

במצרים העתיקה היו שני סוגים של רקדניות, הסוג הראשון היו הגאווי'ז (Ghawazi) : רקדניות שהשתייכו לשבט ממוצא צועני, הן רקדו עד שהתחתנו וכך חסכו את הנדוניה של עצמן, הן נהגו לרקוד ברחובות ובשווקים והריקוד שלהן היה יחסית פשוט: שימי (רטט) של האגן ושל החזה. כאשר הן היו מסיימות את הריקוד היו זורקים להן מטבעות שאותם הן היו תופרות לבגדים כדי שלא יאבדו- זה המקור של צעיפי האגן שבהם משתמשים עד היום!

שתי רקדניות גאווזיו'ת.

 

הסוג השני של הרקדניות נקראו רקדניות עלמה (Almeh) הן היו נשים מלומדות שלא השתייכו לשום שבט, הן למדו את כל תחומי האמנות וביניהן גם ריקוד ואפילו הופיעו בחתונות ושמחות שונות.

רקדנית עלמה.

שני הסוגים של הרקדניות נחשבו לא מהוגנים.

אחרי המהפיכה התעשייתית (קפצנו  קדימה) העולם התחיל "להתקרב" ונוסעים מהמערב התחילו להגיע לאיזור מצרים וכך גילה המערב את ריקודי הבטן, מה שגרם לריקוד להפוך מאמנות עממית לאמצעי בידור ולקראת סוף המאה ה19 נשים מערביות כבר התחילו לרקוד ולהופיע בעצמן.

למעשה היו אלה החיילים של נפולאון שטבעו את המושג ריקודי בטן אחרי שנחשפו לריקוד המסתורי והחושני שבו הרקדניות חושפות את הבטן ומרעידות אותה.

ועכשיו יש לכם כמה קטעי מידע ממש מעניינים לספר אם אי פעם הנושא יעלה בשיחה.

בכל מקרה כפי שאפשר להבין כמו כל תחום אמנותי תחום ריקודי הבטן לא נמצא בוואקום תרבותי, ויש איזשהו מתח בין הריקוד כפי שהוא היה נרקד במקור לבין איך שהוא נרקד היום בהתאם להשפעות התרבותיות שהריקוד ספג עם השנים.

בשנים האחרונות המתח הזה הגיע לשיא, ועכשיו נחזור לרקדניות האוקראיניות.

בשנת 2001 יצאה לשידור טלנובלה בשם האחד, אני לא ראיתי אותה אבל היא הייתה להיט היסטרי בכל העולם. התעצלתי לבדוק מה הייתההעלילה בויקיפדיה וזה גם לא ממש משנה, הנקודה היא שהדמות הראשית הייתה רקדנית בטן ובעקבות התכנית פתאום ריקודי בטן נהיו ה-דבר, בין היתר גם באוקריאנה.

עכשיו אני הולכת להכניס פה ציטוט של חברה שלי (שהיא רוסיה ורקדנית בטן) ואני הולכת לעשות את זה מאוד בזהירות כדי לא להרגיז אף אחד, הנה:

"יש להן תפיסה אחרת לגמרי של התחום. אצלנו זה יותר הנאה ולנשמה ושם זה למצוינות והישגיות. הן פיתחו אסכולה משלהן שהיא שונה אבל הכי גרוע שהמאסטרים המצריים מתאימים את עצמם אליהן! ועושים סדנאות כוראוגרפיה עם מיליון תנועות בשנייה כמו שהרוסיות אוהבות. הן נהנות מזה בדרך אחרת. נהנות מההישגים,נהנות מלהתאמן שעות על גבי שעות על גבי שעות. נהנות מאין ספור תחרויות וליגות וכנסים. זאת מנטליות אחרת לגמרי."

סוף ציטוט, לא לצאת עליי בבקשה.

בקיצור באיזור זה של העולם יש תפיסה קצת אחרת בכל מה שנוגע לספורט ולריקוד וכו'. המטרה היא פחות הנאה (לא באופן גורף כמובן אבל מניחה שמי שלומדת את זה ברצינות ורוצה להיות מקצועית) ויותר התמקצעות: פיתוח רמה טכנית מאוד (מאוד) גבוהה, הרבה שעות של חזרות ובגדול ראייה של ריקוד כתחום ספורטיבי לכל דבר. בקיצור זה מה שקרה שם לתחום של הריקודי בטן ובמסה מאוד גדולה מה שגרם לשינוי עולמי של התחום.

יש אינספור תחרויות ריקודי בטן בעולם, כשבאוקראינה התנאים לכוריאוגרפיה מאוד מחמירים: יש כל מיני אלמנטים שחייבים להיות בריקוד בשביל שהוא יעמוד בקריטריונים של התחרות והמשתתפות ממש מקבלות ניקוד כמו בכל ענף ספורטיבי.

הנה דוגמה:

ועוד אחת:

ועוד אחת כי ממש ביקשתם

שלושת הסרטונים לקוחים מתחרויות שונות.

חשוב לי לציין שאני לא מתלוננת או מבקרת את השינוי הזה, האם זה מתאים לראייה שלי של הריקוד ולסגנון חיים שלי?  לא. אבל זה לא אומר שזה דבר רע או לא בסדר. זה פשוט תהליך שקרה ואי אפשר להתכחש לו.

ובכל זאת מה הבעיה כאן *בעיניי*?

לטעמי זאת ראייה הזוייה קצת של תחום אמנותי. אני רוקדת ריקודי בטן כמעט עשור וחצי, מבחינתי זה משהו שהוא בדמי. לפעמים אני רואה אנשים שלא פגשתי הרבה זמן והם שואלים אותי אם אני עדייו רוקדת, השאלה הזאת מצחיקה אותי מאוד. אני תמיד רוקדת גם אם כרגע אני לא עושה הרבה מופעים או מלמדת, זה משהו שמלווה את היום יום שלי כי זה מגיע ישירות ממעמקי הנפש שלי.

ומעבר לכך יש אלמנט של ייחודיות שפשוט אבד, כולן רוקדות באותו סגנון עם אותן מניירות, לאותם שירים ואותו סגנון של תלבושת וזה נראה כמו שיכפול.

ולכן זה מוזר לי לראות שלקחו את התחום הזה שבעיניי הוא כל כך קדמוני ופראי ואותנטי ועיקרו אותו ככה שאפשר אשכרה לנקד אותו בתחרות כמו שעושים בריצה או בשחייה אולימפית.

אבל שוב- זאת רק אני והויכוח כאן הוא לא חדש וגם לא ייחודי רק לעולם המחול המזרחי : מה יותר חשוב לרקדנית- טכניקה או נשמה?

מה יותר חשוב- שהתנועות יהיו מלוטשות ומושלמות או שיראו על הרקדנית את החיבור והביטוי האמנותי?

שאלה חשובה שכל אמן/נית צריכים לשאול את עצמם.

ואם נחזור לאלה קושניר רגע  🙂

אני אוהבת אותה מאוד, היא מקצוענית והיא רקדנית מדהימה, והיא גם בן אדם חמוד וחכמה מאוד (עורכת דין בהכשרתה בנוסף לכל)  שזה כבר בכלל מעצבן. אני מאוד אוהבת לראות את מה שהיא עושה ויכולה לראות אותה רוקדת שעות.

ולמה אלה היא הגירל קראש השבועי שלי? כי היא משלבת גם וגם. טכניקה ברמה הכי גבוהה ביקום וגם הרבה רגש והבעה.

לסיום סרטון קצת שונה של אלה קושניר ואירנה פופובה עובדות על סולו תופים, לפני שהיא כבשה את העולם, בלי תלבושות דרמטיות וקהל שמריע. בפשטות, שמזכירה : היא הגיעה למעמד שלה בזכות ולא בחסד.

 

 

מקורות:

http://www.bdancer.com/history/BDhist2b.html

http://belly-dance.org/ghawazee.html

http://www.gildedserpent.com/articles17/sadiraaishaalighawasi.htm

http://ghawazee.com/about/

וגם הרצאתה של יעל גלבוע "רזלה" הנהדרת: בתופים ובמחולות-ההיסטוריה של המחול המזרחי

פינת הגירל קראש – Janelle Ginestra

שבוע טוב!

לא יודעת מה איתכם, אבל אני רק עכשיו מרגישה מאוששת מפסח, כשהייתי גננת פסח היה הזמן הקסום הזה בשנה שיש חופש ממש ממש ארוך ורצוף, ויותר חשוב מזה- כמו שיודעת כל גננת, פסח זה כבר סוף השנה!!

אבל אני כבר לא גננת אלא אמא לפעוט, פעוט פעלתן שרגיל לצאת כל יום בבוקר ולחזור רק בצהריים, לפגוש אנשים ולראות מקומות וכו', ובפסח- יש מלא מלא אנשים בכל מקום. מקומות עמוסים באנשים זה מהשטן, ואם זה לא מספיק גרוע- הכל  כשר ויש רק אוכל מגעיל.

בקיצור- היו לי עכשיו שבועיים שאיכשהו העברתי רוב הזמן בבית, משעשעת את בני משפחתי ואת עצמי מהבוקר עד הערב.

אפילו מסיבות או שיעורים לא היו לי כי כולם לא מתפקדים בחג וגם בין המצרים אז אף אחד לא מתחתן.

אז תודה לאל שזה נגמר, אפשר לחזור לחיים ולשגרה.

ולכבוד כך השקתי פינה שבועית חדשה:

פינת הגירל קראש!

אני מבלה שעות בצפייה בסרטוני ריקוד למינהם ביוטיוב, לפעמים תוך כדי פליטת קולות השתאות אותנטיים והכי חשוב עם לגיטימציה מלאה ובלי רגשות אשם כי אני תמיד יכולה להגיד שאני רקדנית וצריכה להתעדכן ולמצוא השראה.

אז חשבתי למה לא לשתף את הרקדניות/ רקדנים האהובים עליי ולתת לכולם להנות!

ההנאה מובטחת.

בקיצור, את הרקדנית הראשונה שאני רוצה להציג יתכן מאוד שחלקכם מכירים מהיו טיוב, הקליפים שלה ושל השותף שלה ליצירה (ולחיים) הופכים לויראליים באופן קבוע, רוב הסרטונים שבהם היא רוקדת הם מהסדנאות בסטודיו, אבל היא גם מצלמת בנוסף הפקות מושקעות שנראות כמו קליפ לכל דבר.

אחד הדברים המעניינים שקרו בזכות היוטיוב הוא המעבר של רקדנים שלרוב רקדו מאחורי אמן כלשהו (בקליפ או בהופעה) לקדמת הבמה. יש לא מעט רקדנים שהפכו לכוכבים גדולים בעזרת היו טיוב, ג'אנל היא אחת מהם.

ראיתי אותה פעם ראשונה  בקליפ של ניקי מינא'ז לאנקונדה, ואפילו שהיא עמדה ליד הגברת מינא'ז- פצצת כריזמה מטורפת, העיניים שלי נמשכו אליה, אחרי כמה זמן פתאום ראיתי אותה בקליפ ביוטיוב וזיהיתי אותה מיד, אני חושבת שיש בה משהו ממש מיוחד- כריזמה מ-ט-ו-ר-פ-ת קודם כל, היא מאוד יפה – אבל לא בצורה קונבניונאלית (זה מוזר שאני ממש אוהבת את הסנטר שלה?) ויש בה פשוט משהו כל כך עוצמתי כשהיא רוקדת-היא מינית, ויצירתית ואפילו נראית טיפה אחוזת טירוף, ואי אפשר להוריד ממנה את העיניים, וזה עוד בלי לדבר על היכולות הפיזיות הלא הגיוניות בעליל שלה.

(בתמונה הראשונה בסרטון היא שוכבת בצד ימין , סומכת עליכם שתזהו אותה משם הלאה)

גוגל סיפר לי שהיא גם שחקנית, בת 26 ורוקדת מאז שהיא בת שנתיים (?!), שהיא עבדה עם פינק, ביונסה, ג'סטין וכו',  היא מלמדת בכל העולם ואפילו ביקרה בארץ הקודש והעבירה סדנאות.

ממליצה בחום לעקוב אחרי הערוץ שלה אם אתם מחפשים השראה, רקדנים או לא מבטיחה שתתמלאו אנרגיות.

מילה על המקום בו מצולמים רוב הסרטוני כוריאוגרפיה- יש המון סרטונים ביוטיוב של כוריאוגרפיות וסדנאות שקורות שם, הסטודיו ממוקם בהוליווד ומכשיר רקדנים שמגיעים מכל העולם ורוצים לעבוד בריקוד בצורה מקצועית אבל ברמה הכי גבוהה ובמקומות הכי הכי- עם האמנים הכי מצליחים, בהפקות הכי גדולות וכו', לא רק ג'אנל הפכה להיות מאוד מוכרת בעקבות הסרטונים שצולמו שם אלא הרבה רקדנים אחרים שעושים אותו דבר, כולם מוכשרים ברמה לא סבירה. לפעמים אני נכנסת לאתר של הסטודיו ומסתכלת על לוח הזמנים כאילו זה רלוונטי לי באיזשהו מובן (זה לא).

שבוע קל ונטול מצות!

הדס

מה זה בורלסק לעזאזל!?

ככה ויקיפדיה מנסים להסביר מה זה בורלסק:

בּוּרְלֵסְקָה (Burlesque) היא סוגה תיאטרונית הומוריסטית העושה שימוש בפרודיה ובהגזמה גרוטסקית. הבורלסקה מזוהה עם חשפנות, אך קדם לכך זיהויה עם פרודיה מוזיקלית ועם פרשנות לא-הולמת לקטעי אופרה ויצירות קלאסיות.

מה…לא מספיק ברור?

אני יודעת, אני יודעת, לא הבנתם כלום ואפילו נהייתם יותר מבולבלים.

אבל הכל בסדר-הבעיה היא לא בכם.

זה פשוט קצת קשה להסביר מה זה בורלסק בעצם.

וזה למה?

כי זה תחום ממש ממש רחב, וממש ממש יצירתי.

אז זה בסדר אם אתם קצת מתקשים להבין על מה בכלל אני מדברת, בכל זאת ננסה לעבור על זה ביחד.

קודם כל בשביל לעשות לכולנו חיים קלים תתחילו בלצפות בסרטון הבא:

בסרטון רואים את סקרלט בל: אמנית בורלסק נאווה מלונדון.

הסיבה שבחרתי לשים דווקא את הסרטון הזה היא כי בעיניי הוא מכיל את כל האלמנטים של הבורלסק:

זה מצחיק וחמוד.

מרגיש שהרקדנית לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, אבל שהיא עדיין בעלת מודעות עצמית.

ולמרות שהיא מתפשטת זה לא נראה בעיניי פרובוקטיבי, או מיני במיוחד.

קטע בורלסק הוא קטע לא ארוך מדי שמבוצע על ידי פרפורמרית על במה.

(יש גם גברים בבורלסק אבל לרוב מדובר בנשים)

הקטע יכול לשלב בתוכו אלמנטים מכל עולם האמנות:

משחק, ריקוד, קרקס, פנטומימה, קוסמות ועוד ועוד ועוד.

עם זאת, מה שהופך את הקטע לבורלסק זה גוון סקסי או חושני כלשהו שיש בקטע.

לרוב מדובר בהורדת בגדים, אבל לגמרי לא חובה להתפשט ובטח שלא חובה לחשוף חלקים אינטימיים.

אני יודעת שפה זה נהיה קצת מבלבל.

כי בעצם…אם מדובר פה על מישהי שעולה לבמה ורוקדת ומתפשטת תוך כדי…

זה לא אומר שהיא פשוט חשפנית?

ובכן, בפשטות, התשובה היא:

לא.

אנחנו חיים בחברה פוריטנית עם יחס אמביוולנטי לעירום,

ורגילים לחשוב על עירום כעל משהו זול, או מיני.

אבל האמת?

לפעמים עירום זה פשוט, אתם יודעים, בן אדם לא לבוש.

המטרה בבורלסק היא אמנותית.

אנחנו (אמני הבורלסק) רוצים לבדר אותך, או להצחיק אותך, או לגרום לך לחשוב.

אנחנו לא עולות על במה ומתפשטות למען ההתפשטות עצמה, זה פשוט עוד אלמנט שנלווה לקטע.

ואנחנו בטח לא עושות את זה כדי לחרמן או לגרות אף אחד.

ואם זה נשמע לא אמין, בהזדמנות הראשונה גשו נא למופע בורלסק ותסתכלו על הקהל,

אולי תופתעו לגלות שרוב הקהל מורכב מנשים.

ובטח שלא מגברים שיכורים וחרמנים שבאו לראות ציצי ותחת.

 

 

בעיניי לפני הכל העולם של הבורלסק הוא עולם מופלא של יצירתיות.

יש לך  בערך 7 דקות על במה לא גדולה במיוחד ואת צריכה לעלות עליה ולספר סיפור.

המגבלות האלה גורמת ליצירתיות להתפרץ, במקום לדכא אותה כמו שאולי הייתם מצפים שיקרה.

 

זה קסום בעיניי קצת כמו ביצי הפתעה של קינדר :

איך בביצה הקטנה והצהובה הזאת הם מצליחים להכניס דברים כל כך מלהיבים וכיפיים?

אז בדיוק ככה הבורלסק:

עולם של יצירתיות שלא נגמרת.

 

 

הסיפור יכול להיות מאוד ברור ומובן:

מישהי עולה על הבמה בבגדי ספרנית (הכי קלישאה) , מוצאת ספר בשם: איך להפיל כל גבר ברשתך? תוך כדי ריקוד המופיעה עוברת טרנספורמציה ובסוף המופע היא הופכת לפאם פטאל סקסית ובטוחה בעצמה.

או שפשוט מדובר בדמות שעוברת התפתחות כלשהי, או מסע על הבמה.

 

בבורלסק הקלאסי תעלה לבמה פרפורמרית לבושה בתלבושת מהממת ומוגזמת שכוללת אביזרים רבים כמו: כפפות, מחוך,  צעיף נוצות, ועוד.

תוך כדי ריקוד היא תפשוט את האביזרים והביגוד שעליה, עד שתשאר בביגוד מינימלי כלשהו.

(לרוב פייסטיז, או שוונציץ)

 

יש מתח שנבנה תוך כדי ההופעה:

הקהל תוהה מה יהיה הצעד הבא שלה- היא תתפשט? היא תביא אביזר נוסף? כמה זמן הקטע עוד עומד להימשך?

ובסוף הקטע יש שבירה של המתח, לרוב בעזרת מה שנקרא ה- big reveal, החשיפה שבסוף הקטע.

 

 

 

 

אני רוצה לסיים עם קטע שלי מלפני כמה שנים, שאני חושבת שממחיש טוב את העניין הזה שבבורלסק לא חייבים להתפשט ולהישאר חשופות מאוד בסוף המופע,

וגם עם הגדרה חלופית, שאולי ויקיפדיה יבחרו יום אחד לאמץ:

בורלסק:

מופע בידורי קצר שמשלב בתוכו אלמנטים מגוונים של ריקוד ומשחק, לרוב המופע אורך דקות ספורות ומבוצע על ידי אמנית אחת.

מופע בורלסק משלב יכולות טכניות גבוהות, הומור,תלבושות מרשימות ואלמנט כלשהו של חושניות או הורדת בגדים.